עַד כְּדוֹן יַרְקוֹ זַרְעוֹ אֵיפְשַׁר מֵימַר זַרְעוֹ מוּתָּר יַרְקוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
עד כדון זרעו ירקו. כצ''ל דלר''י הוא דבעי דעד כאן לא שמעינן ליה דמתיר אלא בזרע שזהו הנקרא חרדל ירקו מאי וקאמר אפשר מימר בתמיה ומאי תיבעי לך אליבא דר' יהודה זרעו מותר והוא העיקר ירקו לכ''ש שמותר:
25a מַהוּ שֶׁיְּהוּ אֲסוּרִין מִשּׁוּם סְפִיחִין נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר סְפִיחֵי חַרְדָּל מוּתָּרִין שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ עֲלֵיהֶן עוֹבְרֵי עֲבֵירָה. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ עֲלֵיהֶן עוֹבְרֵי עֲבֵירָה וְאֵלּוּ הוֹאִיל וְלֹא נֶחְשְׁדוּ עֲלֵיהֶן עוֹבְרֵי עֲבֵירָה יְהוּ מוּתָּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
מהו שיהו אסורין משום ספיחין. לאלו דקחשיב להו במתני' דלא קתני אלא שהן נלקחין מכל האדם לפי שחזקחן הפקר הן אבל אם עלו שלא במקום הפקר מהו שיהו אסורין משום ספיחי שביעית כדקתני בסיפא דמתני' וחכמים אומרין כל הספיחין אסורין באכילה ואם אלו המינים ג''כ בכלל:
נשמעינה מן הדא ר' יהודה אומר וכו'. הרי לא אמר הטעם דמותרין אלא מפני שלא נחשדו עליהן עוברי עבירה לזורען בשביעית וא''כ ממילא ש''מ שאלו לכ''ע הואיל ולא נחשדו עליהן עוברי עבירה שהרי נלקחין הן מכל אדם וגם הספיחין שלהן מותרין דלא גזרו על אלו וכיוצא בהן כדפרישית במתני' ולא פליגי רבנן על ר' יהודה אלא בספיחי חרדל בלבד דס''ל הואיל ודרך רוב האדם לזרוע אותן גזרו עליהן בכלל כל הספיחין:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הָיָה בְחִיקוֹק חָֽמְתוֹן מְגַלְגְּלִין בְּהָדֵין חַרְדְּלָא נְפַל מִינֵיהּ וְהוּא לָא נְסַב לֵיהּ. אֲמַר מָאן דְּמַייְתֵי לִי חַרְדְּלָא אֲנָא מוֹרֵי כְרִבִּי יוּדָה. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא הוֹרֵי רִבִּי חוֹנִיָּא דְמִין חַוְורָן בְּבֵית חַוְורָן כְּהָדָה דְרִבִּי יוּדָה. עָאַל רִבִּי יוֹחָנָן וְדָרַשׁ כְּרַבָּנִין דְהָכָא וּכְרַבָּנִין דְּתַמָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
בחיקוק. שם מקום ובפ''ק דפסחים יוחנן חקוקאה:
חמתון מגלגלין בהדין חרדלא. ראה אותן מגלגלין ומבזין את החרדל בשביעית:
נפל מניה. מהנושא אותו. ולא נסב ליה. שלא היה חושש עליו מכיון דאינו מותר בשביעית ואמר ר''ל מאן דמייתי לי חרדלא ולשאול אותי מה דינו. אנא מורי כר' יודא. כצ''ל. אני מורה לו להיתר כר' יודה דמתני':
עאל ר' יוחנן ודרש כרבנן דהכא וכרבנן דתמן. דאסרי ספיחי חרדל בשביעית:
רִבִּי אַבָּא בַּר זְמִינָא בְשֵׁם רִבִּי יַצְחָק מִן קוֹמוֹי אִילֵּין תַּרְתֵּיי מִילַּייָא נְחַת לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן מִצִּיפּוֹרִין לְטִבֵּירִיָּא. אָמַר מַה אֲתִיתוֹן לִי הָדֵין דַּייָנָא סַבָּא דְּאִי אֲנָא שָׁרֵי וְהוּא אָסַר אֲנָא אָסַר וְהוּא שָׁרֵי. אָמַר רִבִּי וָוא אֲתָא עוֹבְדָּא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא וּבְעָא מֵיעֲבָד כְּרִבִּי יוֹחָנָן כַּד שָמַע דְּרַב וְרִבִּי חֲנִינָא מִתְפַּלְּגִין שְׁרַע מִינֵּיהּ. דְּאִיתְפַּלְּגִין שְׁיֵרֵי פְתִילָה שְׁיֵרֵי מְדוּרָה שְׁיֵרֵי שֶׁמֶן שֶׁכָּבוּ בְשַׁבָּת מַהוּ לְהַדְלִיק בְּיוֹם טוֹב. רַב וְרִבִּי חֲנִינָא תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין אָסוּר. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר מוּתָּר. אָמַר רִבִּי יוּדָן קוֹמֵי רִבִּי מָנָא מַפְכָּה לָהּ גַּבֵּי בֵּיצָה אָמַר לֵיהּ מִן מָה דַאֲנָן חָמֵיי רַבָּנִין מְדַמֵּיי לָהּ הָדָא אָמַר הִיא הָדָא הִיא הָדָא.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ל מן מה דאנן חמיין דרבנן מדמיין לה. והיינו רב ור' חנינא הדא אמרה שהיא הדא היא הדא ודין אחד להם:
מה אפכא לה גבי ביצה. מה זה שאתם מהפכים ומחזרים לדמות דין פתילה לדין ביצה דהא שאני ביצה דנולד הוי אבל פתילה הרי היא עצמה שהדליקו בה בשבת אלא שכבתה ונשתייר בה וכן אינך ובפ''ג דעירובין גריס מכפלה פתילה גבי ביצה והיינו הך:
א''ר מנא קומי ר' יודן. צ''ל וכך הוא בפ''ג דעירובין ובפ''ק דביצה וכן הוא בהא לקמן:
דאיתפלגון. והיכא איתמר להא וקאמר דפליגי בשירי פתילה וכו' שכבו בשבת מהו להדליקן ביו''ט שלאחריו. אם אסור משום מוקצה כמו בביצה או לא:
שרע מינה. הסיר ומנע עצמו מזה:
ובעא מיעבד. מעיקרא כר' יוחנן להתירא וכד שמע דרב ג''כ סובר כר' חנינא ופליגין עליה דר' יוחנן:
מן קומוי וכו'. מפני אלו שני דברים ירד והלך לו ר' יוחנן מצפורי לטבריה ולא היה רוצה לדור בצפורי משום דר' חוניה והוא ר' חנינא הורה בצפורי בחרדל כר' יודה ובפ''ק דביצה גריס בהדיא ר' חנינה הורי לצפוראיי בספיחי חרדל ובביצה כר' יודה ור' יוחנן ס''ל בחרדל לאיסורא ובביצה להתירא כדלקמן ואמר מה זה שהביאו לי להדין דיינא סבא שהוא מתנגד אותי דאי אנא שרי והוא אסור ומה דאנא אסור הוא שרא והלך לו משם שלא להחזיק במחלוקת:
אתא עובדא קומי ר' יסא. בדין ביצה שנולדה בזה אם מותרת בזה:
מִשּׁוּם אַרְבָּעָה זְקֵינִים אָֽמְרוּ כָּל הַנֶּאֱכַל עִירוּבוֹ בָּרִאשׁוֹן הֲרֵי הוּא כִבְנֵי עִירוֹ בַשֵּׁינִי. רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב הֲלָכָה כְאַרְבָּעָה זְקֵנִים. רַב חִסְדָּא בְּעֵי מִחְלְפָא שִׁיטָּתֵיהּ דְּרַב. תַּמָּן הוּא עֲבַד לָהּ שְׁתֵי קְדוּשׁוֹת. וָכָא הוּא עֲבַד לָהּ קְדוּשָׁה אַחַת. דְּאִיתְפַּלְּגִין שְׁיֵרֵי פְּתִילָה שְׁיֵרֵי מְדוּרָה שְׁיֵרֵי שֶׁמֶן שֶׁכָּבוּ בְשַׁבָּת מַהוּ לְהַדְלִיק בְּיוֹם טוֹב. רַב וְרִבִּי חֲנִינָא תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין אָסוּר. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר מוּתָּר. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוּדָן מַה אַפְּכָה לָהּ פְּתִילָה גַּבֵּי בֵּיצָה אָמַר לֵיהּ מִן מָה דַאֲנָן חָמֵיי רַבָּנִין מְדַמּוֹי לָהּ הָדָא אָמַר הִיא הָדָא הִיא הָדָא.
Pnei Moshe (non traduit)
מחלפה שיטתיה דרב דתמן. בהאי דינא דעירובין עבד לה שתי קדושות בענין נאכל עירובו והכא גבי שירי פתילה עבד לה קדושה אחת דאתפלגון וכו' כדלעיל והתם משני לה דלחומרא עביד בתרוייהו:
כל הנאכל וכו'. דהתם פליגי ר''א וחכמים במתני' בי''ט הסמוך לשבת רא''א מערב שני עירובין דס''ל שתי קדושות הן וחכמים סברי מוליך עירובו בראשון ומחשיך עליו ונוטלו ומוליכו בשני ומחשיך עליו ואוכלו נאכל עירובו בראשון אינו עירוב לשני והרי הוא כבן עירו ועלה קאמר התם דמשום ארבעה זקנים שהורו כן וקאמר רב דהלכה כד' זקנים:
משום ארבעה זקנים אמרו. איידי דאיירי בהאי ענינא מסיק לה לכולה מילתא דאיירי התם כדרך הש''ס:
שֶׁאֵין כְּיוֹצֵא בָהֶן בְּיַרְקוֹת הַשָּׂדֶה. וּמִפְּנֵי שֶׁאֵין כְּיוֹצֵא בָהֶן בְּיַרְקוֹת הַשָּׂדֶה יְהוּ אֲסוּרִין. רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא מִפְנֵי שֶׁדַּרְכָּן לְגַדֵּל אִמָּהוֹת. וּמִפְנֵי שֶׁדַּרְכָּן לְגַדֵּל אִמָּהוֹת יְהוּ אֲסוּרִין. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק כָּל הַיֶּרֶק אַתְּ יָכוֹל לַעֲמוֹד עָלָיו אִם חָדָשׁ הוּא אִם יָשָׁן הוּא בְּרַם הָכָא שֶׁלֹּא יֵלֵךְ וְיָבִיא מִן הָאִיסּוּר וְיֹאמַר מִן הָאִימָּהוֹת הֵבֵאתִי.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ר שמואל דה''ק מפני שכל הירק אתה יכול לעמוד עליו אם חדש הוא משנה זו ואם הוא ישן משנה שעברה ברם הכא גבי כרוב מתוך שנשתהא בארץ לגדל אמהות וכשעוקרין אותו נראה כחדש משנה זו יכול הוא להערים ושלא ילך ויביא מן האיסור שנזרע בשביעית ואם יאמרו לו מה זה שנראה חדש יאמר מן האמהות הבאתי ונראין כחדש אבל הוא משנה שעברה ויסברו כדבריו שהוא מספיחי שנה שעברה ובאמת מן האיסור הוא לפיכך קסבר ר' שמעון דגזרו על ספיחי כרוב:
מפני שדרכן לגדל אמהות. כלומר שדרכן להשהותן בארץ ומניחין אותן לגדל זרע דוגמא ששנינו (בפ''ג דפאה) האמהות של בצלים. ופריך ואכתי מפני מה יהו אסורין:
שאין כיוצא בהן בירקות השדה. אמתני' קא מהדר ופריך ומה בכך ומפני וכו':
אֵין מְחַייְבִין אוֹתוֹ לַעֲקוֹר אֶת הַלּוּף בַּשְׁבִיעִית. אֲבָל מַנִּיחוֹ כְּמוֹת שֶׁהוּא אִם צִימַּח מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית מוּתָּר. אֵין מְחַייְבִין אוֹתוֹ לְשָׁרֵשׁ הַקִּינָּרִיס בַּשְׁבִיעִית. אֲבָל מְשַׁקֵּף בֶּעָלִים אִם צָֽמְחוּ מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית מוּתָּר. וְלֹא נִמְצָא מְאַבֵּד אוֹכְלֵי בְהֵמָה. מֵאֵילֵיהֶן הֵן אֲבוּדִין.
Pnei Moshe (non traduit)
ומשני מאליהן הן אבודין כשהן עליהן ג''כ נכמשין מאליהן ואינן ראויין למאכל בהמה:
אין מחייבין וכו'. תוספתא היא (בפ''ב) מפני שדרכו של לוף וכן הקונדס ומין ירק הוא להשתהות בארץ ולהתקשות ולא גזרו עליהן משום ספיחין לפי שעל ירקות הרכים אית בהו למיגזר משום ספיחין כדלעיל שמא ילך ויביא מן האיסור וכו' דזהו ג''כ טעמא דרבנן שגזרו על כל הספיחין אבל אלו שנתקשו וניכרין ליכא למיגזר בהו אבל משקף בעלים והעלין שלהן מכה וכורת אותן. ופריך ולא נמצא מאבד אוכלי בהמה. שהעלין ראויין לבהמה הן:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי הֲוָה עֲבַר בִּשְׁמִיטְּתָא וְחָמָא חַד מְלַקֵּט שְׁבִיעִית. אָמַר לֵיהּ וְלֵית אָסוּר וְלָאוּ סְפִיחִין אִינּוּן. אֲמַר לֵיהּ וְלָא אַתְּ הוּא מַתִּירָן. אֲמַר לֵיהּ וְאֵין חֲבֵירַיי חֲלוּקִין עָלַי. קָרָא עָלָיו 25b וּפוֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ וְכֵן הֲוָות לֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
ולאו ספיחין הן. ואסורין. והשיב לו זה ולא אתם הוא המתירן לכלל שאר הספיחין וא''ל וכי אין חבירי חלוקין עלי והלכה כרבים וקרא עליו ופורץ וכו':
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי עֲבַד טְמִיר בִּמְעַרְתָּא תְּלַת עָשָׂר שְׁנִין בִּמְעָרַת חָרוּבִין. (דתרומה) עַד שֶׁהֶעֱלָה גוּפוֹ חֲלוּדָה לְסוֹף תְּלַת עָשָׂר שְׁנִין. אֲמַר לֵינָה נְפַק חָמִי מַה קָלָא עָֽלְמָא נְפַק וְיָתִיב לֵיהּ עַל פּוּמָא דִמְעַרְתָּא חָמָא חַד צַייָד צְייַד צִיפּוֹרִין פְּרַס מְצוּדָתֵיהּ שְׁמַע בְּרַת קָלָא אָֽמְרָה דִימִוס וְאִישְׁתֵּיזְבַת. אֲמַר צִיפּוֹר מִבַּלְעֲדֵי שְׁמַיָּא לָא יִבְדָּא. וְכָל שֶׁכֵּן בַּר נַשָּׁא. כַּד חָמָא דְשַׁדְּכָן מִילַּייָא אֲמַר נִיחוֹת נִיחֲמוּ בַּהָדֵין דֵימוֹסִין דְּטִיבֵּרִיָא אֲמַר צְרִיכִין אֲנָן לַעֲשׂוֹת תַּקָּנָה כְּמוֹ שֶׁעָשׂוֹ אֲבוֹתֵינוּ הָרִאשׁוֹנִים וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר. שֶׁהָיוֹ עוֹשִׂין אִיטְלֵיסִין וּמוֹכְרִין בַּשּׁוּק. אֵמַר נִידְכֵי טִיבֵּרִיָּא וַהֲוָה נְסַב תּוּרְמוֹסִין וּמְקַצֵּץ וּמְקַלֵּיק וְכָל הֵן דַּהֲוָה מִיתָא הֲוָה טַייֵף וּסְלַק לֵיהּ מִן לְעֵיל. חָֽמְתֵיהּ חַד כּוּתִי אֲמַר לֵינָה אֲזַל מַפְלֵי בְהוֹן סַבָּא דְיוּדָאֵי נְסַב חַד מִית אֲזַל וְאַטְמְרֵיהּ הֵן דְּדָכִי. אֲתָא לְגַבֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אֲמַר לֵיהּ לָא דְכִית אֲתַר פַּלָּן. אִיתָא וַאֲנָא מַפִּיק לָךְ מִתַּמָּן. צִפָּה רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי בְרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ שֶׁנְּתָנוֹ שָׁם. וְאָמַר גּוֹזֵר אֲנִי עַל הָעֶלְיוֹנִים שֶׁיֵּרְדוּ וְעַל הַתַּחְתוֹנִים שֶׁיַּעֲלוּ וְכֵן הֲוָת לֵיהּ. מִי עֲבַר קוֹמֵי מוּגְדָּלָא שְׁמַע קָלֵיהּ דְּסַפְרָא אֲמַר הָא בַּר יוֹחַי מַדְכֵּי טִיבֵּרִיָּא. אֲמַר לֵיהּ יָבוֹא עָלַי אִם לֹא שָׁמַעתִּי שֶׁטִּיבֵּרִיָּא עֲתִידָה לִיטָּהֵר. אֲפִילוּ כֵן לָא הֵימְנִין הָיִיתָ מִיַּד נַעֲשֶׂה גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
חרובין דתרומה. כך היתה המערה נקראת על שם הנס שנעשה לו שם שנברא אילן חרובין אחד לפרנסתו:
ר''ש בן יוחי עביד טמיר במערתא. מן המעשה שהוזכר בפ' במה מדליקין ומייתי לה הכא איידי דקאמר שהעניש לזה על שעבר על דברי חכמים וכן העניש להני דלקמן שהיה זה אחר שיצא מהמערה:
לינה נפק. וכי איני יוצא לראות ולשמוע מה קול בעולם:
דימוס. חסד כדאמרינן באדה''ר יצא בדימוס. וכששמע הבת קול אמרה דימוס ניצול הצפור ואמר אם צפור מבלעדי שמיא לא נלכד וניצוד כ''ש בר נשא ויצא:
כד חמא דשדכן מילייא. שהדברים נוחים דמית הקיסר ולא היה לו פחד אמר נלך ונרד לראות בהדין דימוסין דעבריא כך היא נקראת ע''ש המרחצאות מחמי טבריא:
נדכי. נטהר אותה ממקום איזה ספק טומאה:
ומקליק. משליך וכל מקום שהיה טומאת מת היה צף ועולה למעלה וסילקו לטהר המקום וראהו כותי אחד ואמר אני אלך ואשחק בהדין סבא דיהודאי ולקח מת א' והטמינו במקום שטיהר ובא אצלו וא''ל ולא טהרת ופנית הכל ממקום פלוני בא ואראך שאוציא מת אחד משם:
על העליונים שירדו. על אותו הכותי שירד למטה להארץ ואותו המת יעלה ויחיה וכן הוות ליה:
מי עבר. כשעבר לפני המגדל שמע קול סופר אחד שהיה אומר דרך לעג וקלס הא האי בר יוחי מדכי טבריה:
אפי' כן לא הימנין היית. לאחר כל הטרחות שטרחתי ואפי' כן אין אתה מאמין ונעשה זה גל של עצמות:
משנה: שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לְבִיעוּר יְהוּדָה וְעֶבֶר הַיַּרְדֵּן וְגָלִיל. וְשָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לְכָל אַחַת וְאַחַת. גָּלִיל הָעֶלְיוֹן וְגָלִיל הַתַּחְתּוֹן וְהָעֵמֶק. מִכְּפַר חֲנַנְיָה וּלְמַעֲלָן כָּל שֶׁאֵינָהּ מְגַדֵּל שִׁיקְמִין גָּלִיל הָעֶלְיוֹן. וּמִכְּפַר חֲנַנְיָה וּלְמַטָּן כָּל שֶׁהוּא מְגַדֵּל שִׁיקְמִין גָּלִיל הַתַּחְתּוֹן. וּתְחוּם טִבֵּרִיָּא וְהָעֵמֶק. וּבִיהוּדָה הָהָר הַשְּׁפֵלָה וְהַנֶּגֶב וּשְׁפֵילַת לוֹד כִשְׁפֵילַת הַדָּרוֹם וְהָהָר שֶׁלָּהּ כְּהַר הַמֶּלֶךְ. מִבֵּית חוֹרוֹן וְעַד הַיָּם מְדִינָה אַחַת. וְלָמָּה אָֽמְרוּ שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת שֶׁיְּהוּ אוֹכְלִין בְּכָל אַחַת וְאַחַת עַד שֶׁיִּכְלֶה הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לֹא אָֽמְרוּ שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת אֶלָּא בִיהוּדָה וּשְׁאָר כָּל הָאֲרָצוֹת כְּהַר הַמֶּלֶךְ. וְכָל הָאֲרָצוֹת כְּאַחַת לַזֵּיתִים וְלַתְּמָרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
וכל הארצות כאחת לזיתים ולתמרים. דברי חכמים הן שכל הארצות של א''י נחשבות כאחת לזיתים ולתמרים שאוכלין אותן בכל א''י על ידי שלא כלו בה בארץ אחת בין אם היא מיהודה או בגליל או בעבר הירדן:
לא אמרו שלש ארצות אלא ביהודה. ר''ש פליג בתרתי את''ק דת''ק סבר דאותן ג' ארצות שבכל אחת ואחת לא לענין חילוק הדין אמרו אלא לענין הגבול וע''ז פליג וקאמר דביהודה ג' ארצות הן לענין הדין ואין אוכלין באחת על של חברתה ודקאמר הת''ק דדוקא בכל אחת אוכלין עד שיכלה האחרון שבה אבל אין אוכלין בגליל על של יהודה וכן בעבר הירדן ע''ז פליג וקאמר דשאר כל הארצות כהר המלך מפני שהיה שם פירות הרבה והוא האחרון שבארץ ישראל ואין הלכה כר''ש:
שיהו אוכלין בכל אחת ואחת עד שיכלה האחרון שבה. כלומר באמת לענין הדין אין כאן אלא ג' ארצות חלוקות לביעור ואי לא הוה תני אלא אותן ג' הארצות יהודה ועבר הירדן וגליל בלבד נהי דהוה ידעינן דאוכלין ביהודה על כל מה שביהודה וכן אינך אבל אכתי לא הוה ידעינן עד היכן הוא השייך לארץ יהודה ועד היכן הוא השייך לאינך הלכך חזר ושנה ג' ארצות בכל אחת ואחת והן כך וכך ונדע שיהו אוכלין בכל אחת ואחת מהן עד שיכלה האחרון שבה כמו בארץ יהודה עד שיכלה האחרון שביהודה וכן בכולן אבל אין אוכלין ביהודה על שבגליל ולא בגליל על שביהודה משום דגמירי דאין חיה שביהודה הולכת לגליל ואין חיה שבגליל הולכת ליהודה אבל הולכת היא מיהודה ליהודה ומגליל לגליל וכן בעבר הירדן:
מתני' ולמה אמרו שלש ארצות ולענין מאי אמרו שלש ארצות. הן שחלוקות לענין ביעור ותו לא הא כיון דאמרת שלש שלש ארצות בכל אחת ואחת וא''כ הוו להו טפי וקאמר דשלש ארצות בכל אחת ואחת שאמרנו לאו לענין שכל אחת ואחת מהן חלוקות הן אלא כדי לידע עד כמה הגבול של כל אחת מאותן ג' הארצות ששנינו ברישא דמתני' דלעיל וכדנקיט ואזיל:
כהר המלך. כלומר ההר שהוא כהר המלך זהו נחשב לחלק הב' ומבית חורון ועד הים מדינה אחת וזהו החלק השלישי שבעבר הירדן:
וההר שלה. של השפלה:
ושפלת לוד. הם שלש שבעבר הירדן ושפלת הלוד כשפלת הדרום כלומר שלחלק אחד נחשבין:
וביהודה הם ג' ארצות המתחלקות ההר והשפלה והעמק ונסחא דהכא והנגב והיינו הך וזהו עמק חברון כדכתיב ויעלו בנגב ויבא עד חברון:
מתני' שלש ארצות לביעור. דין הביעור בשביעית כך הוא לפי שאין אוכלין פירות שביעית אלא כל זמן שאותו המין מצוי הוא בשדה או באילנות שבשדה כדדריש בת''כ ומייתי לה בגמ' דכתיב ולבהמתך ולחיה אשר בארצך וגו' והאי ולחיה מיותר הוא אלא לומר לך כל זמן שמין זה מצוי לחיה אשר בשדה אתה אוכל ממנו ממה שבבית כלה לחיה מן השדה חייב לבער אותו המין מן הבית וכיצד הוא עושה אם היו לו פירות מרובין מחלק הוא מזון ג' סעודות לכאו''א ואם נשאר לו עוד כגון שלא מצא בנ''א אוכלין בשעת הביעור שורפן או משליכן לים המלח ומאבדן בכל דבר שמאבד לפי שאסור לאכול אחר זמן הביעור לכל אדם בין לעניים בין לעשירים והשתא קאמר התנא דזמן הביעור נחלק לג' ארצות אלו שבכל אחת ואחת מהן אוכלין בה עד שתהא כלה לחיה מן השדה שבאותה הארץ כולה וכשכלה מן כולה אסור לאכול וחייב לבער אע''פ שעדיין לא כלה לחיה מן השדה שבארץ האחרת כדמפרש טעמא בגמ' לפי שאין חיה שבמקום הזה גדילה ואוכלת מפירות המקום הזה:
גליל העליון וגליל התחתון והעמק. אלו ג' ארצות שבארץ הגליל ובמתני' דלקמן מפרש לה למה אמרו ג' ארצות הואיל ואמרת דשלש ארצות בכל אחת ואחת ומשני לה:
שאינו מגדל שקמין. לפי שאינן מתגדלין אלא בשפלה כדקאמר בגמרא וסימן לדבר כשקמים אשר בשפלה לרוב:
הלכה: וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְאַרְצֶךָ כו'. כָּל זְמָן שֶחַיָּה אוֹכֶלֶת מִן הַשָּׂדֶה הַבְּהֵמָה אוֹכֶלֶת מִן הַבַּיִת. כָּלָה לַחַיָּה מִן הַשָּׂדֶה כָּלָה לִבְהֶמְתְּךָ מִן הַבַּיִת.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' ולבהמתך וכו'. הכי דריש לה בת''כ כמו דפרישית במתני':
רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא שִׁיעֲרוּ לוֹמַר אֵין הַחַיָּה שֶׁבְּהַר גְדֵילָה בָּעֵמֶק וְלֹא גְדֵילָה חַיָּה שֶׁבְּעֵמֶק בָּהַר. דִּיֹקְלֵיטִיָּאנוּס אָעִיק לִבְנֵי פַּנַּייָס. אָֽמְרִין לֵיהּ אֲנָן אָֽזְלוּן. אֲמַר לֵיהּ סוֹפִיסְטָה לָא אָֽזְלִין לוֹן וְאִין אָֽזְלוּן חָֽזְרוּן לוֹן. וְאִי בָּעִית מִיבְדְּקָא אַייְתִי טַבְייָן וְשָֽׁלְחוֹן לְאַרְעָא דִרְחִיקָא וּבְסוֹף אִינּוּן חָֽזְרִין לְאַתְּרֵיהוֹן. עֲבַד כֵּן אַייְתִי טַבְייָן וְחָפִי קַרְנָתְהוּ בִכְסָף וְשָֽׁלְחוֹן לְאַפְרִיקִי וּבְסוֹף תַּלְת עֶשְׂרֵה שְׁנִין חָֽזְרוּ לְאַתְּרֵיהוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
וחפי קרנתהון בכסף. כדי שיהו ניכרים:
ואי בעית מיבדקה. אם אתה רוצה לנסות הדבר שהטבע גורס לחזור למקום שנולדו והורגלו שם תנסה בצביים שהורגלו כאן ותשלחם לארץ רחוקה ותראה שבסוף יחזרו למקומם:
א''ל סופיסטה. שר המשנה שלו סופיסירא בלשון יוני:
שיערו לומר אין חיה שבהר וכו'. ר' יוסי בר' חנינא מפרש להא דמחלק לשלש ארצות בכל אחת ואחת משום דשיערו לומר דאין חיה שבהר מתגדלת מאשר שבעמק וכן איפכא שאינה מתגדלת אלא במקום שרגילה היא ואם הולכת למקום אחר חוזרת למקומה וכדמייתי האי עובדא דדיקליטאניס מלכא אעיק לבני פנייס. היה מעיק ומיצר להם במיני הכבדות ומס ואמרו לו אנחנו הולכין מכאן למקום אחר:
תַּנֵּי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר סִימָן לֶהָרִים מֵילִין. לָעֲמָקִים תְּמָרִים לַנְחָלִים קָנִים. לַשְּׂפֵילָה שִׁיקְמִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאַייָה לַדָּבָר זֶכֶר לַדָּבָר וְאֶת הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִּׁיקְמִים אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה לָרוֹב. אִית דְּבָעֵי מֵימַר לְמִידַּת הַדִּין אִיתְמַר וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר לְעֶגְלָה עֲרוּפָה אִיתְמַר.
Pnei Moshe (non traduit)
תני. בתוספתא (פ''ז):
סימן להרים מילין. עפצים שקורין גאל''וס ודרכן ליגדל בהרים:
אית דבעי מימר למדת הדין איתמר. דהנפקא מינה לענין דין מקח וממכר שאם א''ל הרים אני מוכר לך צריך שיהו בהן מילין ובעמקים צריך שיהו בהן תמרים וכן כולן:
ואית דבעי מימר לעגלה ערופה איתמר. הא דלנחלים קנים איכא נ''מ גם לעגלה ערופה דכתיב בה אל נחל איתן ואי ליכא בו קנים לא מקרי נחל:
אֵי זֶהוּ עֵמֶק בַּגָּלִיל כְּגוֹן בִּקְעַת גִּינּוֹסַר וַחֲבֵירוֹתֶיהָ וְכֵן כְּיוֹצֵא בָּהֶן. אֵי זֶהוּ הַר שֶׁבִּיהוּדָה זֶה הַר הַמֶּלֶךְ. וּשְׁפֵלָתוֹ זוֹ שְׁפֵלַת דָּרוֹם. וְעֵמֶק שֶׁלּוֹ מֵעֵין גֶּדִי וְעַד יְרִיחוֹ. אֵי זֶהוּ הַר שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר כְּגוֹן הָרֵי מַכְווָר וּגְדוֹר וְכֵן כְּיוֹצֵא בָּהֶן וּשְׁפֵלָתוֹ חֶשְׁבּוֹן וְכָל עָרֶיהָ אֲשֶׁר בַּמִּישׁוֹר דִּיבוֹן וּבָמוֹת בַּעַל וּבֵית בַּעַל מְעוֹן וְכֵן כְּיוֹצֵא בָּהֶן. וְעֵמֶק שֶׁלּוֹ בֵּית הָרָן וּבֵית נִמְרָה וְכֵן כְּיוֹצֵא בָּהֶן. וּבָעֵמֶק בֵּית הָרָן וּבֵית נִמְרָה וְסוּכּוֹת וְצָפוֹן יֶתֶר מַמְלְכֻת סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמוֹרִי אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחֶשְׁבּוֹן. בֵּית הָרִים בֵּית רָמָתָה בֵּית נִמְרָה בֵּית נִמְרִין. סוֹכּוֹת דִּרְעָלָה צָפוֹן עַמַתּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
איזהו עמק בגליל. בתוספתא שם:
בקעת גינוסר. וזהו תחום טבריה דמתני':
ושפלתו שפלה שביהודה כגון שפלת דרום ולאפוקי שפלה שבהר עצמו מקום שמתחיל להשפיל נידון כהר כדפשיט לה לקמן:
סכות תרעלה צפון עמתו. כל אלו משמות המקומות הן:
שְׁפֵלָה שֶׁבְּהַר כְּהַר וְשֶׁבִּשְׁפֵלָה כִּשְׁפֵלָה. מִן מַה דְתַנֵּי הַר וְהָרוֹ עֵמֶק וְעִמְקוֹ שֶׁפֶל וּשְׁפֵלָתוֹ הָדָא אָֽמְרָה שְׁפֵלָה שֶׁבְּהַר כְּהַר וְהַר שֶׁבִּשְׁפֵלָה כִּשְׁפֵלָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מַתְנִיתִין אָמַר כֵּן וְהָהָר שֶׁלָּהּ כְּהַר הַמֶּלֶךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
שפלה שבהר כהר ושבשפלה כשפלה. בעיא היא אם שפלה שבהר עצמו והוא מקום שמתחיל ההר להשפיל נידון כהר או לא דשייך למקום השפלה וכן ושבשפלה כלומר מקום הגבוה שבשפלה אם נידון כשפלה או דזה לא הוי כשפלה עצמה ופשיט לה מן מה דתנא בתוספתא לעיל מהאי דמייתי הכא שאין אוכלין מהר על שבעמק ולא משבעמק על שבהר אלא הר והרים עמק ועמקו שפלה ושפלתו כלומר ההר ועוד המקום היותר גבוה שבו כמו הר ההר נידון הכל כהר וכן העמק והיותר עומק שבו הכל כעמק והשפלה ושפלתו שבה הכל כשפל' הדא אמרה שפלה שבהר שמתחיל להשפיל נידון כהר שזהו הר והרים והר שבשפלה נידון כשפלה שזהו שפלה ושפלתו:
מתני' אמרה כן. ממתני' בעצמה שמעינן נמי הכא דקתני שפלת הלוד כשפלת הדרום וההר שלה כהר המלך ומדנקט עוד סימן אחר כהר המלך ולא סגי בהא דקתני וההר שלה דהוה נמי משמע דזהו החלק השני שבעבר הירדן אלא ש''מ דקמ''ל דדוקא ההר שלה שהוא כגון הר המלך זהו שנחשב להר לחלק שני אבל ההר שבשפלה כשפלה וממילא נשמע נמי דשפלה שבהר כהר:
מִבֵּית חוֹרוֹן וְעַד הַיָּם מְדִינָה אַחַת פָּרָא כּוּרִין. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן עוֹד הִיא יֵשׁ בָּהּ הַר וּשְׁפֵלָה וְעֵמֶק. מִבֵּית חוֹרוֹן וְעַד אֶמָּאוּס הַר מֵאֶמָּאוּס וְעַד לוֹד שְׁפֵלָה מִלּוֹד וְעַד הַיָּם עֵמֶק. נִיתְנוּ אַרְבַּע מְעוּרָבוֹת הֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
מבית חורון ועד הים מדינה אחת. קתני במתני' וקאמר הש''ס פרא כורין פרא היא לשון חוץ ופחות בהש''ס הזה בהרבה מקומות ופרא כורין הן המקומות שחוצה להן וסמוכין כדאשכחן בפ''ד דגיטין (בהל''ו) אפרכורים צריכה וכדפרישית שם וכלומר שכל אלו נחשבין כמדינה אחת:
א''ר יוחנן עוד היא יש בה הר ושפלה ועמק בהא דקתני מדינה אחת יש בה ג''כ ג' חלקים אלו כדקחשיב מבית חורון ועד אמאום הר וכו' ודחי לה הש''ס דא''כ ניתני ארבע מעורכות הן כלומר שהחלק הזה נחלק עוד לשלשה ועמו ארבעה הן:
תַּנֵּי אֵין בְּסוּרִיָּה שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
תני. בתוספתא שם ובסוריא לא אמרו שלש ארצות אלא אוכלין מן הראשון עד שיכלה האחרון שבה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source